הרפואה המודרנית הגיעה להישגים עצומים, רק העובדה שאנשים חיים הרבה יותר מאשר מבעבר והזקנה מגיעה יותר מאוחר.
אנשים מבוגרים יותר פעילים, יותר נמרצים ולרוב גם נראים יותר צעירים ובדרך כלל גם מרוצים מהחיים. פעם כאשר נפלו לבני האדם השיניים, הם מתו מרעב. כיום, יש פרוטזות או השתלות שיניים והאדם ממשיך את חייו כרגיל. בעיות שמיעה וראייה כמעט נעלמו (הודות לשקפיים, מכשירי השמיעה).
כיום יש חלקי חילוף לאדם – ניתן להחליף פרקים ולהשתיל אברים פנימיים: לב, ריאות, כליות ועוד. אך יחד עם זאת אינני יכולה להסכים שכולם צריכים לקבל את אותה תרופה לאותה בעיה היות וכולנו שונים והתרופה הכימית משפיעה באופן אחר על כל אחד מאיתנו.
אין בתרופה הכימית שום יחס למצב הנפשי רגשי של המטופל שהיה גורם להתפרצות המחלה.
לדוגמא: מערכת החיסון אצל כל אדם היא ייחודית לו ומושפעת מכל מיני סיבות סביבתיות ורגשיות. אדם שחולה בשפעת, נכנס לחדר מלא אנשים בריאים ומתעטש בחוזקה. כל האנשים בחדר רוססו בחיידקים, אך הפלא ופלא – לא כולם נדבקו במחלה. אלה שמערכת החיסון שלהם הייתה מאוזנת כלומר, בריאים מאוד לא נדבקו ואלה שמערכת החיסון שלהם לא הייתה מאוזנת כלל כן נדבקו. מכאן, שיש להתייחס למצב הרגשי של האדם שבא לקבל טיפול הומיאופתי.
אני כמטפלת בהומיאופתיה, מתייחסת בכבוד רב לטיפול הקונבנציונלי ולחוקיה. במקרה ומטופל מגיע עם מחלה ונוטל תרופות, אזי אסור להסיר את התרופות הרגילות, אך יש לטפל במחלה במקביל עם תרופות הומיאופתיות. אם הזמן ועל סמך תוצאות בדיקות מעבדה, ניתן יהיה להקטין את המינון לתרופה הקונבנציונלית עד להחלמה מלאה.