פברואר 2014
טניה היקרה שלנו! קצרה היריעה מלהכיל, ואין מספיק מילים כדי להודות לך...
אני רוצה לספר בקצרה, למי שייפול בחלקו לקרוא זאת, את סיפור יציאת עלמא שלי הקטנה לאוויר העולם:
בן זוגי ואני (ולמעשה כל המשפחה...) מטופלים אצל טניה כבר מס' שנים. המילה "מטופלים" היא קטנה מדי, ואפשר בהחלט לומר כי מדובר פה בדרך חיים. אפשר לקרוא לזה "מטופלים", אבל יהיה נכון יותר לומר שאנו פשוט חיים חיים טובים יותר בעזרתה של טניה.
מרגע שגיליתי שאני בהריון, התקשרתי לספר לטניה. ידעתי שאני בידיים טובות, ואכן תשעת החודשים הבאים עברו בצורה הטובה ביותר, היה לי הריון טוב (טפו טפו טפו) והרגשתי מצוין!
טניה ייעצה לי למצוא דולה טובה ללידה, ואני – שאף אחד בסביבתי לא מכיר ולא התנסה, שאלתי את טניה מה לעשות, איך למצוא. תשובתה הייתה שאם אין לי המלצות מאנשים, אז גוגל והאינטואיציה האישית שלי כבר יביאו אותי למקום היעד. וכך היה. כבר בפגישתי הראשונה עם הדולה הנבחרת, הסברתי את הדבר הראשון החשוב לי מכל: עליה לעבוד בעבודת צוות טלפונית עם ההומיאופתית שלי. היא מצידה הייתה מאוד חיובית בנושא, ויצאנו לדרך.
הגיע החודש התשיעי, ואם עד עכשיו לא פחדתי מהלידה עצמה, עכשיו הגיע הרגע. וכשאני אומרת רגע, אני באמת מתכוונת לרגע, משום שאיך שהפחדים הגיעו כך הם גם חלפו. מיד טניה ציידה אותי בהומיאופתיה (קוראים לזה תרופות, אנחנו קוראים לזה "קסם") לחדר הלידה, ובהבטחה ש"אין לך מה לדאוג, יהיה בסדר, אני זמינה לך בכל רגע הנתון".
בדרכנו לבית חולים עם צירים, הטלפון הראשון היה לטניה, אחרי זה לדולה ורק אחר כך לאמא... חוויית הלידה שלי זה לא משהו שאוכל לתאר אי פעם במילים, כמובן שהיו חששות ופחדים, כיצד תתפתח הלידה, ולמה בכלל לצפות, זו הרי לידה ראשונה. זה טבעי. מה שכן, הרגשתי בטוחה ומוקפת, שיתוף הפעולה המדהים בין דולה לבין טניה היה יוצא מגדר הרגיל, יחיד במינו! אני עם ירידת מים, הצירים (מה לעשות) כואבים... ופתיחה לא מתקדמת... טניה אומרת בטלפון מה לקחת, והנה – הפתיחה מתקדמת. וטלפון ועוד טלפון, שיחה אחרי שיחה – טניה מוודאת שהכל מתקדם כשורה. בשעה 1:57 לפנות בוקר, לאחר 7 שעות בחדר הלידה, הגיחה עלמא לאוויר העולם. השיליה עדיין לא יצאה, ולכן עדיין לא אומרים לי מזל טוב בחדר הלידה. מיד דולה מתקשרת לעדכן את טניה, מיד טניה אומרת לה מה לתת לי ישירות לפה, עוברות כמה דקות – והופ... אנחנו מקבלים ברכות מזל מהמיילדת. השיליה יצאה שלמה, הלידה הסתיימה, התינוקת בריאה, ומשפחה חדשה נולדה.
כמה שהכרתי את טניה עד לאותו יום, 10.1.14, וידעתי שהיא ההומיאופתית הכי מקצועית ומצוינת שיש, נדהמתי והופתעתי מהמסירות האינסופית במהלך הלידה שלי. חוץ מאשר להיות איתי פיזית בחדר הלידה, היא פשוט הייתה איתי בכל רגע ורגע. בטלפון איתי, עם הדולה, עם בן זוגי. התעדכנה, דאגה, טיפלה. פעם אחר פעם במהלך השנים שאני מטופלת אצל טניה נוכחתי לראות כמה שזה עוזר, בכל דבר, פיזי (כואב לי פה, דלקת שם), נפשי, רגשי – הכל. אבל אחרי שעברתי את הלידה הזאת בהצלחה, היה לי ברור שעלמא הקטנה תגיע לטיפול אצל טניה מיומה הראשון. אני אולי זכיתי להכיר את טניה רק בגיל 23.. עלמא שלי הקטנה תזכה בכן מיומה הראשון.
בגיל שבועיים הגענו עם עלמא לביקור הראשון. הבדיקה הייתה מקצועית יותר מהבדיקה של האחיות והרופאים בבית החולים ובטיפת חלב יחד.
טניה, שאלת אותי האם אני סומכת עלייך בטיפול עם עלמא? סומכת בעיניים עצומות! הוכחת את עצמך פעם אחר פעם אחר פעם, במשך שנים. ועכשיו את מעניקה לנו את ההדרכה והטיפול הטובים ביותר שיכולנו לבקש עבור הדבר היקר לנו מכל.
טניה היקרה, אין מספיק מילים כדי להודות לך על מה שעשית עבורנו, תמשיכי במה שאת עושה עבור כל כך הרבה אנשים, כי את
עושה את זה הכי טוב בעולם.
אוהבים אותך מאוד – משפחת רוכוביץ': שלומי, שימרית ועלמא הקטנה.